<h1>ספר הנייר הלכ' שאר כסות ועונה</h1>
<h2>דף ה:</h2>
הגהה. מקשין העולם למה אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה הא ליכא למיחש לצררי דלא עביד איניש דפרע בגו זימני' כר"ל ולא ניתנה כתובה ליגבות מחיים, והשיבו כי ודאי מת במטתו איכא למיחש שמא כשראה שיש למות צררי אתפסה אבל מת מיתה חטופה או למדינת הים אינה צריכה לישבע. וראייה מההיא [ב"ב קנ"ח ע"א] דנפל הבית עליו ועל אשתו דיורשיה אומ' הוא מת ראשון ותובעים כתובתה, והיאך הלא לא עשתה שבועה לבניו והם לא ישבעו דאין אדם מוריש שבועה לבניו, אלא ודאי אינה צריכה שבועה.
<h2>דף מט:</h2>
הבעל שמכר בנכסיו וכתבה האשה ללקוחות שהסכימה לדעת בעלה ומרצונה אעפ"י שהמכר קיים כל ימי חיי הבעל, א"ה לאחר מיתת הבעל תוכל לטרוף מן הלקוחות ממקרקעי שתוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. אבל אם קנו מיד האשה תחילה שאין לה דין ושיעבוד על מקום זה ואח"כ מכר הבעל אינה טורפת מן הלקוחות, או אפי' קנו ממנה לבסוף. הגהה. ה"ג מסקינן בפרק חזקת הבתים [ב"ב מ"ט ע"ב] דבנכסי מלוג אין האשה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי הלכך אפי' קנו ממנה לבסוף המכר קיים, עכ"ל ההגהה.
<h2>דף קנח.</h2>
הגהה. מקשין העולם למה אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה הא ליכא למיחש לצררי דלא עביד איניש דפרע בגו זימני' כר"ל ולא ניתנה כתובה ליגבות מחיים, והשיבו כי ודאי מת במטתו איכא למיחש שמא כשראה שיש למות צררי אתפסה אבל מת מיתה חטופה או למדינת הים אינה צריכה לישבע. וראייה מההיא [ב"ב קנ"ח ע"א] דנפל הבית עליו ועל אשתו דיורשיה אומ' הוא מת ראשון ותובעים כתובתה, והיאך הלא לא עשתה שבועה לבניו והם לא ישבעו דאין אדם מוריש שבועה לבניו, אלא ודאי אינה צריכה שבועה.
